כמה שווה דייהטסו סיריון לפירוק?

שנות הייצור שיוצאות הכי הרבה מהכביש הן 2007, 1999 ו-2006. דווקא בשנים האלה יש הכי הרבה חלקים משומשים בשוק, ולכן חלק בודד מהן שווה פחות — אבל רכב שלם מהן נמכר מהר, כי יש לו קונים רבים.

הדגם רוכז בטווח שנים קצר יחסית, ולכן אין פער גדול בערך בין יחידה צעירה לוותיקה — מצב המנוע והגיר מכריע יותר מהשנה.

יחידות מ-1999 עד 1999 הן העשירון הוותיק של הדגם. גם בהן יש ערך — מנוע, גיר וקטליזטור נשארים מבוקשים — אבל שם משקל המתכת תופס נתח גדול יותר מההצעה.

רכב לפירוק שווה שני דברים: את החלקים שאפשר להוציא ממנו ולמכור, ואת המתכת שנשארת. ערך המתכת דומה בין רכבים בגודל דומה, ולכן כמעט כל הפער בין הצעה טובה להצעה חלשה מגיע מהחלקים.

וכאן נכנס הביקוש. כשיש הרבה יחידות של דייהטסו סיריון שעדיין נוסעות בישראל, יש גם בעלים שמחפשים להן חלקים — מנוע, גיר, דלת, פנס או מחשב. חלק שיש לו קונה שווה כסף; חלק שאין לו קונה שווה כמשקל מתכת.

זו הסיבה שדגם פופולרי בן 15 שנה יכול לקבל הצעה טובה יותר מדגם נדיר בן 10. הגיל חשוב, אבל הביקוש חשוב יותר. שימו לב שהמספר שאנחנו מציגים סופר יחידות שירדו מהכביש — הוא מקרב את הביקוש, לא מודד אותו ישירות.

המנוע והגיר הם שני החלקים היקרים ביותר, ובדגם שרובו בנזין כמו דייהטסו סיריון יש להם שוק קונים ברור. אחריהם משפיע מצב המרכב, ואז נוכחות הקטליזטור.

שנהב לבן הוא הצבע הנפוץ ביותר בדייהטסו סיריון (19% מהיחידות), ולכן חלקי פחים בצבע הזה זמינים ושווים פחות. רכב בגוון נדיר מבין 27 הגוונים הרשומים לדגם מחזיק ערך פחים גבוה יותר.

רכב שכבר פורקו ממנו חלקים — מנוע, גיר או קטליזטור — שווה משמעותית פחות. כך גם רכב שעמד שנים וספג קורוזיה, או כזה שיש עליו שעבוד או עיקול שלא הוסר.